ashdod10 logo

עד המדינה מאשדוד ממשיך בעדותו נגד ארגון אברג'ל המסוכן ביותר במדינה

עד המדינה כ' מאשדוד המכונה ׳בומבי׳, שהיה יד ימינו של היעד מספר אחת בישראל יצחק אברג'ל חושף את מבנה הארגון הרצחני ותפקודו כמנהל ורוצח בשליחות הבוס הגדול. הוא מספר גם על זניחת החיילים עם כניסת הכסף הגדול וההחלטה לנקום באברג'ל, מיד לאחר שהבין שמהנדס המטענים הפליל אותו על הפיגוע הפלילי ביהודה הלוי. וגם על עסקיו באשדוד והשותפויות העסקיות שלו וההחלטה שהובילה אותו להפוך לעד מדינה נגד הארגון המסוכן ביותר בישראל. אגב, על חלקו במעשי הרצח הוא יקבל במסגרת עסקת עד מדינה 14 שנות מאסר בפועל
ענת ביגר | חמישי, 01 יוני 2017 20:00

ביום חמישי האחרון התייצב עד המדינה כ' מאשדוד המכונה ׳בומבי׳ ליום השני של עדותו בתא הזכוכית המשוריינת, מוקף לוחמי נחשון של שב"ס ומאבטחים של הרשות להגנת עדים. בעדות חזיתית נגד הבוס שלו לשעבר, יצחק אברג'ל. הפעם הוא הקפיד לנתח באופן רציונלי את מבנה הארגון ומבנה האישיות של הבוס הגדול, מי שהיה העבריין הכי נערץ עליו מאז שהיה עבריין צעיר בלוד, מה שהוביל אותו לדבריו להיות רוצח בשירותו ועד שלדבריו נזנח על ידו ואף הפך בעצמו יעד לחיסול.

התובעת רמתי מבקשת לעבור לתקופה שאחרי הפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי, אחרי החזרה של בומבי מסניף הארגון בתאילנד, ואחרי שהשתחרר מהמעצר על מעורבות בפיגוע הפלילי ביהודה הלוי בניסיון לחסל את היריב של אברגל, זאב רוזנשטיין. הוא ניצל מהניסיון חיסול אך שלושה אזרחים חפים מפשע נרצחו. אחד מהם תושב אשדוד. "באותה תקופה אנחנו קבוצה די גדולה, כמות של אנשים מאוד מאוד רצינית. אחרי שיצחק חזר לארץ אני לא זוכר אירועים מסוימים שהיו, וכשאני מדבר על אירועים אני מדבר על רציחות. גם זאביק נעצר, והוא בבית סוהר עד היום, אז לא היה כל כך את מי לחפש להרוג. יצחק הגיע לארץ והתחלנו לדאוג לקטע כלכלי ולראות איך אנחנו מתארגנים בכספים ודברים כאלה.

תספר בבקשה לבית המשפט, איך אתם בארגון התייחסתם אל עצמכם?

"היינו קבוצה בכל הארץ, המון המון אנשים, תחת מרותו של יצחק אברג'ל. בכל מקום בארץ היתה קבוצה שייכת ליצחק. הייתה לנו את הקבוצה של אשדוד, שזה הייתי אני, ז'וז'ו, עופר בוהדנה, מושיקו, שלומי לוי ז"ל, וגולן. היתה הקבוצה של אילת, שם היו אילן בן שטרית, דודו בן שטרית ושלומי וזנה. היה את הקבוצה בערד, שם היה עמית טייב, אח שלו עדי, אמיר סנקר, ויחיאל. הייתה הקבוצה של בת ים, שזה היה יניב בן סימון, אהרון סוסן, שמעון סבח, פטריק אלקריף, משה חסונה. היו עוד שניים בבת ים, שזה היה מריקו, חבר נפש של יצחק, והיה את מוטי חסין, שהוא לא היה בקבוצה של יניב, הוא היה כאילו לבד. יש עוד קבוצה, בתל אביב, של אבי רוחן. זה היה אבי, היה תולי, היה דותן, היה שלומי בסה והיה צ'יקו, אלה האנשים שהיינו נפגשים איתם".

Itzhak Abergil

אגב, מה המשמעות של החלוקה הזאת לערים שציינת?

"יצחק תמיד הייתה לו אסטרטגיה שאנחנו נשתלט על כל המדינה, אם זה בתחום האפור, אם בהימורים, בהכל, הוא תכנן באסטרטגיה שבכל עיר יהיה לו נציג משלו, ודרכו ננהל את כל הדברים של הלוואות, של הימורים והכל. ובכל עיר יש את האיש הדומיננטי מבינינו. אשדוד זה אני, אילת זה אילן, בת ים זה יניב בן סימון ותל אביב זה אבי רוחן. אלה האנשים שהיינו מקבלים החלטות. לצורך העניין, אם הייתי צריך לפתוח קזינו באשדוד, אז הייתי פותח קזינו באשדוד, ואם היו חלוקות הייתי מתנהל מול יצחק. כל אחד בעיר שלו. לא היה מצב שאני בתור אשדודי הייתי הולך לאילת לפתוח קזינו אם אילן לא היה חלק מהדבר, או שהייתי עושה את זה בתל אביב אם אבי לא היה חלק מהדבר. כל אחד בעיר שלו דאג לקבל אישור מיצחק ומפה להתקדם קדימה".

מה אתה יכול להגיד לגבי מידור בארגון?

"היינו נפגשים ומדברים על מי צריך להתפרק, מי יש לו עזרה, מי מעביר לזאביק כספים, מי מעביר לאבוטבולים את המכוניות, כל אחד היה בא עם אינפורמציה מסוימת לגבי את מי צריך להרוג, את מי צריך לרצוח, והשיחות היו מתבצעות בצורה כזאת שכולנו ידענו את מי צריך לרצוח. לגבי יצחק, אם היינו מדברים את מי צריך לרצוח, הוא היה תופס אותי בצד ואומר לי שצריך לרצוח את הבן אדם הזה, בוא נדאג לו לסידור. לא משנה אם היו עשר ביחד, ושניים הלכו לרצוח מישהו אחד, ושניים הלכו לרצוח מישהו אחר, זה לא ידע על זה".

מהיכן הגיעו ההכנסות של הארגון?

"ההכנסות בגדול בעיקר הגיעו מהימורים ומסמים. בעיקרון הכסף היה מגיע ברובו מהימורים והלוואות".

תהליך ההתנתקות של בומבי מהארגון והפיכתו לעד מדינה

 אתה דיברת על איזשהו הליך התנתקות בינך ובין יצחק.

"כן, אחרי שיצחק חזר לארץ, היינו מרושתים בכל הארץ. יצחק היה מבסוט מהכתבות שהיו עושים עליו כל יום בעיתונים, והארגון קיבל תאוצה במדינה. נהיינו קבוצה מאוד חזקה, היו לנו אנשים בכל הארץ, הפגישות שלנו היו אינטנסיביות, כל יום עם כמויות של אנשים ופגישות. פעם היה דבר כזה, שמבחינת יצחק אם הוא מקבל כסף, הוא היה שם על השולחן וכל מי שצריך היה לוקח. אבל הפגישות האלה התמעטו. עם הזמן, לפגישות של כסף הוא היה הולך לבד. היה מפתח עסקים לבד, ולאנשים בארגון לא היה מה לאכול. באותה תקופה היינו הולכים עם שומרי ראש, כל הארגון כמעט, ומי שהיה משלם את השומרים זה היה מהקופה של הארגון. פיטרנו את השומרים והתחלנו להסתובב בלי שומרים, בזמן שיצחק ומאיר מסתובבים כל אחד עם חמישה שומרים, והם דואגים לעצמם ולא אכפת להם כל מי שעשה להם. לא היה כסף, לא היה שום דבר. זה היה השלב שמבחינתי הבנתי שאם אני לא דואג לעצמי, למרות כל מה שעשיתי בשבילם, אני נשאר אחורה. אני מבחינתי הפסקתי להיות בקשר עם יצחק באותה תקופה. אני מתכוון לקשר האינטנסיבי שהיה לנו. אני מבחינתי גמרתי איתם את הסיפור, הלכתי לחיים שלי, לא עניין אותי שום דבר".

פרי בומבי

בזמן העזיבה של בומבי את הארגון הוא מספר בעדותו היה בקשר טוב עם יניב בן סימון. "שהיה בחור מאוד רציני מבחינת יצחק, שכל השיחות, כל מה שהיה, יצחק היה משתף אותו. אחרי כמה זמן יניב אומר לי 'תשמע, תיזהר לקחת מיצחק אוטו'. אני מבין מה זה אומר שהוא אומר לי לא לקחת מיצחק אוטו, זה תדע שיצחק רוצה לפרק אותך, ובאוטו הראשון שהוא ייתן לך הוא ירים אותך לשמיים. לא ידעתי למה יצחק רצה לעשות את זה. הרי כל מי שהיה מסביב רק עשינו בשבילו, עבדנו בשבילו, לשם החברות, לא רק לשם האינטרס של כסף, הייתי המום מזה שהוא רוצה להרוג אותי. עשיתי כל-כך הרבה בשביל הבן אדם הזה (יצחק אברג'ל) , עשיתי המון דברים שאנשים נורמטיביים יגידו זה בן אדם מתועב, אבל כשהייתי עם יצחק לא הרגשתי שעשיתי דברים מתועבים. כשאתה ליד יצחק יש את המושג 'הבא להרגך השכם להרגו'. היום אני מבין את הדברים אחרת, ואני אומר הבן אדם הזה לא מגיע לו שאני אשב בשבילו יום אחד בבית סוהר. לא רק אני, כולם פה (מצביע על ספסל הנאשמים) יודעים מי זה הבן אדם הזה ומצטערים שהכירו אותו".

התובעת רמתי מבקשת מבומבי לספר על המשא ומתן שהסתיים בחתימה על הסכם עד המדינה, ומבקשת ממנו לתאר את התהליך מהרגע שאתה מבקש לצאת.

בומבי: "כשנפתחה הפרשה, עצרו אותי ממש באותו יום של החתונה הילדה שלי הגדולה, והפרשה התפוצצה בתקשורת. במהלך המעצר שלי בימים שאני שותק נכנסים עדי מדינה בשרשרת, כל אחד הטיח בי דברים, כל אחד קרא לי הקמב"ץ, כל אחד האשים אותי ברציחות, ובזמן הזה אני יושב בשקט ולא מדבר. בא עד המדינה האחרון, שזה משקפיים, שהכין את המטען של יהודה הלוי. כשהוא נכנס הבנתי שאני מפה לא יוצא, הבנתי שאם אני לא אשתף פעולה אני יוצא בתכריכים מבית הסוהר, ואני לא חושב שמישהו משם או בכלל, במיוחד יצחק, שווה שאני אצא בתכריכים בשבילו. אני מתחיל לדבר עם יוני (רפ"ק יוני חג'ג', מנהל החקירה. אמרתי לו אני יכול לפענח את התיק של דיידונה, שמוטי חסין היה השותף שלי בתיק הזה, ואני יכול לפענח לכם את התיק ביהודה הלוי, כי אני הייתי אחראי שם".

 התייעצת עם מישהו בעניין הזה?

"באותו שלב ביקשתי לראות את אשתי, הייתי חייב לשתף אותה בקטע שאני הולך לבחור צד והחיים שלנו אמורים להשתנות. חשבתי שהיא תגיד לא, חשבתי לקבל את ההסכמה שלה. אחרי שהיא באה שיתפתי אותה. היא איתי באש ובמים. בכיתי, לא האמנתי שבגיל כזה אני עומד לעשות את המהלך הזה. שיתפתי אותה שאני הולך לצאת עד מדינה, אם יסכימו בכלל. הביקור הזה התנהל איזה שעתיים שאני בוכה והיא בוכה, אבל הבנתי שזה מה שאני צריך לעשות. אחרי שעליתי לחדר, יוני אומר לי או.קי, בוא תתחיל לדבר מה אתה יודע. כשאמרתי שאני רוצה לשמש עד מדינה אמרו לי אתה מואשם ברציחות, אף אחד מהפרקליטות לא ידבר איתך על פחות משתי ספרות. התחלנו את המשא ומתן, הם דיברו איתי על עשרים שנה, ואני אמרתי שאני לא מוכן לקבל יותר מעדי המדינה האחרים. כולם קיבלו שלוש שנים, למה אני צריך לקבל עשרים שנה".

 מה אמרת? למה להקל איתך?

"קודם כל אמרתי שאני מפענח להם את יהודה הלוי. אמרתי להם שאני יכול להביא להם את מוטי חסין על הרצח של דיידונה, שהוא היה שותף איתי ברצח. וגם את רצח יחזקאל פרי (ראו מסגרת) הדיאלוג הזה היה מלווה בהרבה בכי מהצד שלי, שאני עדיין לא יודע איך אני מדבר עם משטרה. המשא ומתן הזה התחיל להתנהל, ובאיזשהו שלב אמרתי להם או קיי, אני מוכן שלוש שנים, לא יותר מזה. בסוף התפשרנו על 14 שנה, כי הבנתי שאם לא אז העסקה מתפוצצת, אמרו לי TAKE IT OR LEAVE IT. לקחתי את העסקה. חששתי בעיקר לילדים שלי, עלי אני לא חושש, עד עכשיו אני לא חושש, אני לא רואה אותם ממטר. אני יודע שהבן אדם הזה מסוכן, אני יודע שהארגון הזה מסוכן, הייתי חלק ממנו. אני יודע לאן אני נכנס".

עד שנעצרת בתיק הזה. מה אתה עושה חוץ מהבגדים?

"בתקופה הזו נסעתי הרבה לסין ולמקסיקו בשביל העסק, התנתקתי מהעולם העברייני, לא רציתי לשמוע מאף אחד. נכנסתי שותף באולם אירועים. אני והשותף שלי שילמנו קרוב ל-5 מיליון שקל לקנות 50 אחוז באולם אירועים באשדוד, אולם "בלה וידה". באותו זמן הייתי מתפרנס מהאולם והייתי מתפרנס מהעסק שלי במקסיקו”.

בומבי פותר את תעלומת רצח יחזקאל פרי

שנים תיק הרצח של יחזקאל פרי בצומת עד הלום היה בגדר תעלומה. בומבי הודה שהוא יחד עם אחר הוציא לפועל את הרצח בהוראתו של אברג'ל

"אחרי רצח פליקס ידענו שאנחנו בחזית מול האבוטבולים" מספר בומבי בעדותו. "אחרי שפליקס התפרק, וכשאני אומר התפרק זה נרצח, יצחק פונה אלי ואומר שיש איזה בחור בשם פרי יחזקאל, 'הוא גר בקרית מלאכי לידכם'. אני גר באשדוד. והוא אומר לי 'צריך לזיין אותו', וכשאני אומר לזיין אני מתכוון לרצוח אותו. ויצחק אומר 'הוא עוזר לאבוטבולים. הוא מוציא להם שחקנים לקזינואים, מביא להם נשקים, תברר עליו, תראה איך אפשר לעשות אותו, וכשאני אומר לעשות אותו זה איך לרצוח אותו. אמרתי לו 'או.קי, אני אראה מה אני עושה’.

"בשבילי זו הייתה פעם ראשונה שיצחק מבקש ממני לרצוח בן אדם. אני אשקר אם אני אגיד שלא הרגשתי טוב עם זה, מבחינתי הלכתי לעשות את זה בשביל יצחק. יש לי חבר בשם מושיקו, יש מצב שאתה עוזר לי?'. אמר לי 'בשביל מי? מה?'. אמרתי לו 'בשביל יצחק'. אמר לי 'אין בעיה, אני גם ככה מת לזיין אותו, אין בעיה, אני איתך'. נפגשתי עם יצחק ואמרתי לו 'אני ומושיקו מסדרים את הסידור הזה'. באותו שלב התחלנו להתארגן אני ומושיקו לגבי מה אנחנו צריכים בשביל הרצח. היינו צריכים אופנוע, אקדחים היו לנו. ידענו שיש לו אופנוע ים חדש והוא יורד איתו לים באשדוד כמה פעמים בשבוע. החלטנו שנרצח אותו בים באשדוד. התכנית הייתה שברגע שנראה אותו בים נלך נחנה את האוטו, ניקח את האופנוע ונרצח אותו כשהוא יוצא מהים. באחד הימים שעברנו ופטרלנו שם ראינו אותו. זה היה בסביבות 16:30-17:00, משהו כזה. עלינו על האופנוע, נסענו לכיוון הים, וראינו שהוא כבר הספיק לצאת מהים אז התחלתי לנסוע אחריו עם האופנוע. הוא היה בטנדר אדום, עם הרבה אנשים באוטו. "הוא הגיע לצומת היציאה מאשדוד, עמד כמה מכוניות לפני. הגענו אליו, עצרתי את האופנוע, מושיקו ירה בו ועשינו פרסה. נכנסתי למושב שתולים. אחר כך התפצלנו, מושיקו הלך לכיוון ואני הלכתי לכיוון. נסעתי הביתה, הורדתי את הבגדים, את הנעליים, הכל, וזרקתי לאיזה פח. יום יומיים אחר מכן ראיתי את יצחק, נשיקות חיבוקים, כמו שהוא יודע לעשות. היה מבסוט שעוד אחד מהקבוצה של האבוטבולים התפרק. זה בשבילו עוד תמונה יפה בעיתון. יצחק, כל מה שהוא רצה זה לראות את עצמו בעיתון, לא היה יוצא מהבית בלי לקרוא עיתונים, בלי לראות אם שמו עליו תמונה בעיתון, אם באינטרנט שמו עליו תמונה כזאת. אם לא היו שמים עליו תמונה, הבן אדם היה מתעצבן”.