ashdod10 logo

חברי הילדות מאשדוד מספרים: כך סייענו בשחרור העיר העתיקה

לקראת יום ירושלים ולכבוד 50 שנה למלחמה הפגשנו שלושה לוחמים, חברי ילדות שמספרים על חלקם בשחרור העיר העתיקה ובקרב עקוב מדם. סגן ראש עיריית אשדוד לשעבר, אבינועם סרי, ואיש העסקים משה מזר, שני צנחנים, ועו"ד רפי ישעיה עו"ד מוערך ששימש כשריונר, משחזרים קרב אחד במלחמת השחרור והמפגש שלהם בסמטת המוות
ענת ביגר | שישי, 19 מאי 2017 12:06

את אבינועם סרי, סגן ראש עיריית אשדוד לשעבר, עו"ד רפי ישעיה ואיש העסקים, הקבלן משה מזר, כולם מכירים באשדוד. השלושה, כל אחד בתחומו מלח הארץ. אנשים שהטביעו חותמם בעיר. סרי, כיהן שנים רבות כסגנו של צבי צילקר, עו"ד ישעיה איש אשכולות שנחשב לאחד מעורכי הדין הטובים, ושביחד עם רעייתו זיווה ממשיך ועובד וכמובן איש העסקים והפעיל החברתי משה מזר, שבמשך השנים האחרונות מקיים בביתו ערב שירי לוחמים ביום הזיכרון. מה שלא ידוע עליהם ברבים הוא, שלשלושתם יש זיקה לירושלים והם השתתפו במלחמת ששת הימים, בקרב על שחרור ירושלים.

לרגל יובל לשחרור ירושלים ולקראת יום ירושלים הם הסכימו אחר מסע שכנועים לספר את סיפורם. עו"ד ישעיה מדגיש כי הריאיון אינו עוסק בכל הקרב על שחרור ירושלים, אלא על קרב אחד ביום השני למלחמה בו הצטלבו דרכם בקרב, בסמטת המוות, ליד שער שכם. סרי ומזר הם צנחנים ואילו עו"ד ישעיה, המבוגר שבחבורה, הוא שריונר.

במשך 50 שנה כמעט לקחו לעצמם הצנחנים את כל התהילה של שחרור ירושלים. רק עכשיו מתחילים לספר את החלק המכריע של לוחמי השריון בקרב על שחרור בירת ישראל. למלחמת ששת הימים, 1967 הם כבר הגיעו כמילואימניקים, ומאשדוד המתפתחת. לאחר סיום המלחמה, הם חזרו איש איש לאשדוד והמשיכו את חייהם. רק לפני מספר שנים גילה מזר את חלקו של עו"ד ישעיה וחבריו בשריון במלחמה ההיא. "אנחנו מכירים שנים מאשדוד ועד לפני כשנתיים לא ידעתי על כך" הוא אומר.

"עם הצנחנים 50 מטר מבית הוריי"

מזר, איש עסקים מוכר בעיר, אשר לפני מספר שנים החל לקיים ערב שירי לוחמים באשדוד עם חברים לוחמים, שהפך למסורת. בין שיר לשיר התברר כי השלושה השתתפו באותו קרב ליד שער שכם ביום השני למלחמה. "אני יליד ירושלים" משחזר מזר, "הינוקא שבחבורת הלוחמים. נולדתי על הר הצופים. גדלתי בירושלים ובשנת 1963 הגעתי לאשדוד. שירתתי כצנחן בחטיבת 55 גדוד 28 פלוגה ג'. היינו בהמתנה כי היינו אמורים לצנוח בתעלה ולבסוף הועברנו לירושלים. ב- 6.6.67 אני עם הכוח שיורד לעבר העיר העתיקה. זה היה ברחוב מקביל לרחוב בו נולדתי רחוב מודיעין. הגענו כ- 20 אוטובוסים, וילדי השכונה למרות מצב שמעו את הרעש ויצאו לראות. אני מוצב 50 מטר מהבית, הוריי בבית ואני לא יכול לדבר איתם" הוא מספר.

 בזמן מנוחה בקרב משה מזר

לדברי מזר, הם החלו לנוע בערך בשעה 04:00 לפנות בוקר לפריצה. "זה הקטע הנורא ביותר של שחרור ירושלים כי הירדנים גילו אותנו במעבר וטיווחו אותנו במרגמות ומהעמדות שלהם שהיו על החומה קטלו בנו. צריך להדגיש שהליגיונר הירדני היה ידוע כצבא מיומן, מסודר והתכונן היטב לקראתנו. התחלנו על דרך שכם לכיוון העיר העתיקה, בשער שכם. בדרך הזאת היינו חשופים לחלוטין לפגיעת צלפים ירדניים. החשיפה הייתה קריטית. הרבה נפצעו במעבר החשוף. בהיותי מגיסט (אחראי על תפעול מא"ג) הייתי עמוס בחצובה והרבה תחמושת. כאשר עברתי את הכיכר החשוכה החלקתי על שארית דלק ונפלתי. איך שנפלתי נפתחה עליי אש מכל הכיוונים. זה היה בקרבת תחנת דלק, הסתתרתי מאחורי משאבת דלק."

כשמזר מתאר את רגעי האימה והחשש שייהרג זה מחזיר אותו באחת לאות רגעי אימה ופחד ורגע ההצלה. "המושיע שלי בא בדמות טנק שרמן שנכנס לצומת, והטנקיסט יצא מהצריח. כשאני רואה אותו ומגלה שזה חבר ילדות שלי משה לוי (לב) שלמד איתי בבית הספר ״בית אהרון״. הוא מסמן לי בידיים מה קורה? ואני מכוון אותו לאן שיורים עליי. הוא מסית את התותח שלו ומרים את העמדה הזאת באוויר. כל האזור היה מלא בריקושטים, אבק ענן. נפגעתי מאחד הריקושטים בפנים. מאוחר יותר פיניתי את עצמי למנזר ליד. זה היה לפני 50 שנה. אני מכיר את עו"ד ישעיה מאשדוד ובמשך 48 שנה לא ידעתי על חלקו בקרב. רק לפני שנתיים בערב שירי לוחמים כשהוא עזר לי לאתר את משה לב, ולהביא אותו, נודע לי על חלקו ועל חלקו של השריון”.

"אנחנו שנינו מאותו הגדוד"

אבינועם סרי נולד בחולון. הוריו הגיעו מירושלים והוא גדל על אהבת ירושלים והציונות. "אחיי הגדולים נולדו בירושלים. כשאמי הייתה בהריון איתי, עברנו לחולון והקשר לירושלים היה חזק" מספר סרי שהגיע לאשדוד בתחילת שנות ה- 60 לעבוד בתעשיות 'רוגוזין'. עד מהרה הוא הפך לאחד האנשים שפעלו בעיר ולדמות מוכרת. "הייתי מאותה פלוגה של משה, לא מאותה כיתה. היינו בכלל צריכים לצנוח באל עריש, אבל במקום זה הודיעו לנו על שינוי היעד. זה תפס את החטיבה לא מוכנה כי לצניחה באל עריש התכוננו, אבל במבצע כזה צריך מודיעין משובח. התרגשתי מאוד כשהודיעו שאנחנו בדרך לירושלים. הלהיטות להיכנס לתוך ירושלים גרמה לי כישראלי שקשור לירושלים שמחה גדולה. היינו בגדוד מילואים שהייתה לו הזכות מבין 3 הגדודים לשחרר את עיר העתיקה בירושלים. אני הייתי סמל המחלקה ובדרך ליעד נתקלנו בהתנגדות קשה. הייתה קצת המולה. לאט לאט התאוששנו. התמקמנו בעמדות כמו לוחמים. זה היה בקרבת הקונסוליה האמריקאית ונפתחה עלינו אש תופת וברחנו לאחת החצרות. היה מעבר ששם נערכה הלחימה. הירדנים התכוננו מראש עם הפנים אלינו. התקבלה ידיעה שישנה סמטה קשה מאוד לקחתי מגיסט והתקדמנו. הוא נעצר ואני עקפתי את הסמטה" הוא מספר.

2487542 863

מדובר בסמטה המכונה "סמטת המוות" שזרעה פגיעה רבה מבין הצנחנים, הרוגים ופצועים. הסימטה בין 2 בניינים מדרך שכם לכיוון מערב. "בקצה היה בטון ומשם הם השאירו רווח. כל מי שהתקרב לשם ירו בו ופגעו. נפצעתי ביד והמשכתי. תפסנו עמדות . נכנסנו לתוך מנזר וזה הציל אותנו. מי שעבר את הסימטה ניצל. שמעתי קריאות לטנק שיבוא לגמור את העמדה של הירדנים ושמענו שהוא מגיע. אני מכיר את רפי מאשדוד והוא חבר מוערך. הודות לו ולחבריו הטנקיסטים ניצלנו אנחנו ורבים מחברנו".

לוחם אמיץ ועורך דין מוערך

עו"ד רפי ישעיה נחשב כעו"ד מצליח ומוערך באשדוד מזה עשרות שנים. גם כלוחם במלחמת השחרור הוא זכה לעיטורים. הוא יליד ירושלים ונצר למשפחות חסון ומאני מחברון. הוא המבוגר מבין השלושה, כבר בן 83. הוא לא אכל עם מזר וסרי מאותו מסטינג , כמו שאומרים ולא היה צנחן, אבל הוא וחבריו בשריון הצילו למעשה אותם וצנחנים רבים נוספים. הוא שב ומדגיש שהריאיון שנועד לדורות הצעירים שילמדו מורשת קרב, אינו עוסק בכל המלחמה אלא בקרב אחד, בו נפגשו החברים מאשדוד שזכו לשחרר את ירושלים. על חלקו בקרב הוא זכה ב- 3 ציונים לשבח: עיטור המופת על הלחימה, ציון לשבח של אלוף פיקוד הדרום וציון לשבח שהעניק לו נשיא המדינה.

למרות תעוזתו הוא מנסה להצניע את חלקו והכי חשוב לו, כאמור, הן העובדות ההיסטוריות בהן הוא בקיא מאוד. לאשדוד הוא הגיע בשנת 1964. בצבא שירת בשריון. לדבריו, בשנת 1958 הוחלט בפיקוד העליון שחייבים להכניס לירושלים טנקים. "למרות שעל פי הסכמי הפסקת האש עם ירדן, אסור היה להכניס טנקים. המחשבה הייתה שישמשו ככוח להתערבות מהירה בשעת הצורך". הוחלט שכל הצוותים של פלוגת הטנקים יהיו מאוישים על ידי אנשי ירושלים".

מפ השריון בירושלים ישעיהו

הפלוגה עם הלוחם והמפקד הוותיק, אהרון קמארה ז"ל עברה אימוני שריון. ערב פרוץ מלחמת ששת הימים תוגברה היחידה בעוד טנקים ומנתה 18 טנקים. כמעט גדוד. 10 מהטנקים היו בפיקודו של עו"ד ישעיה והוא נשלח להצטרף לחטיבת הצנחנים 55 לסייע לה בכיבוש ירושלים.

הכוח שלו החל במלחמה לסיוע גדוד 66 לכיבוש בית הספר לשוטרים, לאחר שלב זה התקבלה קריאה לסייע לגדוד 28 שהסתבך בקרב קשה בדרך שכם בו הצטלבו דרכם במפגש מלחמתי, שלושת החברים מאשדוד. "הגיע רץ שצעק שאנחנו חייבים לבוא לדרך שכם כי החבר'ה נהרגים. עם כל 8 הטנקים שנשארו, נכנסנו לדרך שכם והתחיל קרב צמוד. מבית לבית מעמדה לעמדה. כך הגענו למבנה הגדול של ימק"א משם לקונסוליה האמריקאית למנזר לפני סמטת המוות״. את אותה סמטת מוות שקטלה לוחמים רבים השמיד הטנק של עו"ד ישעיה.

ישעיה מספר על 5 מפקדי טנקים שנפגעו בקטע הלחימה ממלון 'אמבסדור' עד שהגיעו לסמטת המוות, כשהם חשופים בצריח וגם עליהם הירדנים יורים. "כשהתקרבתי לסמטה ראיתי גופות של צנחנים והפצועים״,” הוא נזכר. הוא וחבריו השיריונרים הנחושים נכנסו עד שנפגשו בכוח הירדני שצלח. הוא הספיק לראות את הלבן בעיניים של הליגיונר לפני שחיסל אותו. "ירינו בו פגז והוא עוד הספיק לירות לעברי עם רימון נגד טנקים זה פגע במדרכה לפניי. בהמשך הקרבות בשעות הלילה הטנק שלי התהפך מהגשר מעל נחל קידרון, אבל זה נושא לסיפור אחר" הוא מסכם.

עם שוך הקרבות ולאחר שמזר וסרי החלימו מהפציעה הם שבו לאשדוד, עשו חיל נפגשו בענייני העיר ואפילו מספרים שהיו ביחסים טובים. רק שלא דיברו על המלחמה, עד לפני כשנתיים כאמור. סיפורם המופלא של אחוות לוחמים שנותרו חברים.