ashdod10 logo

האשדודית המומחית להודו: "החלום שלי להיות שגרירת ישראל בהודו"

אושרית בירודקר בת 29 נולדה וגדלה באשדוד, בת להורים יוצאי הודו, שחלמה להיות מזרחנית, אבל הפכה למומחית לענייני החוץ של הודו. בכל הקשור להודו היא מתראיינת לתוכניות טלוויזיה, כותבת מאמרים, ועושה את הדוקטורט על הודו ויש לה בלוג בתחום. היא פעילה למען הקהילה ההודית באשדוד ושואפת לקדם מסחר בין אשדוד להודו. תכירו את גאוות העדה ההודית והעיר אשדוד שחולמת כעת להיות שגרירת ישראל בהודו
ענת ביגר | שישי, 19 מאי 2017 11:57

אושרית בירודקר בת 29 מאשדוד, בכלל חלמה להיות מזרחנית והפכה למומחית ולבר סמכה לענייני פוליטיקה ומדיניות החוץ של הודו. צופי ערוץ 10 לא יכלו שלא להתפעל ממידת בקיאותה כשהתראיינה בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום’, בעקבות מחווה בהודו שהחליטה לקרוא לאחד הרחובות בניו דלהי את השם של העיר חיפה, לזכר כיבוש העיר חיפה בימי מלחמת העולם הראשונה. אושרית, סיפרה את הסיפור ההיסטורי מאחורי המחווה של ממשלת הודו. היא דוברת 6 שפות: עברית, אנגלית, הינדי, מארטי, ערבית ופרסית.

אושרית שוקדת בימים אלא על סיום הדוקטורט שלה, אותו היא עשתה במסלול ישיר ללימודים לתואר שלישי כמצטיינת. את עיקר זמנה היא מקדישה לטיפוח המורשת ההודית בישראל באמצעות כתיבה וייצוג ישראל בפורומים שונים. משתתפת בפורומים שונים לייצוג ישראל כחלק מתנועת צעירי המזרח התיכון וצפון אפריקה, שם יצרה שיח עם פלסטינים, סעודים ופקיסטנים. כותבת מאמרים בתחום הודו כולל לתקשורת ההודית ועוד.

היא נולדה וגדלה באשדוד כבת בכורה ויש לה עוד אחיות תאומות. למרות שתמיד הייתה גאה בשורשים ההודים שלה היא גדלה וצמחה בחברה האשדודית והצטיינה ביכולתה. לדבריה, תמיד הייתה מחוברת לאשדוד ופעילה בעיר. החיבור של אשדוד והמורשת ההודית גרמו לה להיות גאה, הן בעיר בה נולדה, והן במורשת שלה. היא אוהבת להאזין למוסיקה הודית ומכירה היטב את שירי שנות ה- 60 וה- 70 של בו לוייד וכמובן את מוסיקת ה'קוואלי' ו'הגאזל'. משפחתה חמה ותומכת, שחינכה אותה להכיר בשורשיה ולהיות חלק מהחברה וכמובן ללמוד ולהצטיין.

02346ו 26ו924 6ו 9

ראתה את השורשים מקרוב

היא בוגרת מקיף ז' וסיימה בהצטיינות בכיתת המצטיינים בגרות מדעית. "למרות שלמדתי מדעים" היא מדגישה, "היה חשוב לי להוסיף 5 יחידות לימוד בערבית כי חלמתי להיות מזרחנית". בסיום הלימודים היא התגייסה למודיעין ושירתה בדסק הערבי בתפקיד מסווג.

לאחר השחרור מהצבא היא נרשמה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, בחוג למדעי האסלם, ואף למדה לשם כך את השפה הפרסית. תפנית במסלול חייהשינו את כיוון מסלול חייה. אושרית שמעולם לא ביקרה בהודו רק שמעה עליה מאחרים, הגיעה במקרה לתוכנית של משרד החוץ ההודי. היא נרשמה, התקבלה והפכה לנציגה הישראלית בקורס. "טסתי להודו בפעם הראשונה. הייתה חוויה מאוד משמעותית עבורי. הכרתי בכירים בממשל ובאקדמיה ונציגים מכל העולם. חזרתי והתחלתי ללמוד תואר ראשון"

איך היה בהודו בפעם הראשונה?

"חוויה משמעותית. דברים שראיתי גם שזה השורשים שלי וראיתי את הודו במו עיניי וזה היה שונה מהסיפורים ששמעתי מאותם חברים שחוזרים מהודו. זה סתם תדמית שהייתה על הודו כמדינת עולם השלישית וראיתי את הפוטנציאל של המקור הזה וככה התפתחה ל יותר החיבה והרצון לחקור ולדעת יותר. הטיול הראשון להודו חיבר לי המון דברים בתפיסה על הזהות שלי, למרות שהרגשתי מחוברת אף קודם. ההודיות שבי לצד הישראליות שבעיניי מסמלת ערך תרבותי ומשפיע על הדרך שבה אני מביטה על דברים. אין ספק שחוויית החיים בעיר אשדוד בעלת מגוון תרבותי עשיר בהחלט משפיעה על זווית ראייתי, ובהחלט זה משהו שאני לוקחת איתי למחקר".

כשחזרה מהודו היא המשיכה במסלול שבחרה, אבל שילבה את הודו ופיתחה למעשה התמחות מקבילה. "למרות שלמדתי מזרחנות, כל העבודות שלי עסקו בהודו ובקשר למזרח התיכון, וככה לאט לאט גם המרצים שלי. לא היה אצלנו מישהו שהתמחה בזה. ככה ידעתי את התחום ועברתי את המומחיות".

היא סיימה את התואר הראשון בהצטיינות והמשיכה במסלול מצטיינים מיוחד לתואר הדוקטורט אותו היא מסיימת בהצטיינות. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת, איך לא, בהודו. "הדוקטורט שלי מתעסק ביחסים בין המדינות המפרץ להודו וקשור לכל מיני דברים של נפט דיפלומטיה ובתחומים האלה. הייתי בהודו גם בקיץ האחרון ועשיתי מחקר מטורף של 3 חודשים בהודו והגעתי לכפרים נידחים וראיינתי אנשים ונפגשתי עם סגן שרת החוץ ההודי בלשכה שלו בדלהי, ועם כל מיני בכירים". אושרית אומרת כי מעבר למה שהיא עושה בעולם הגדול היא פעיעלה בקהילה באשדוד. "ההורים שלי הגיעו מבומביי אז יש לי חיבור על התהליכים של המקום של החברה הישראלית ושם זה מאוד קרוב לי"

במהלך הלימודים היא קיבלה מספר פרסים בין היתר מצטיינת הדירקטור, פרס נשיא אוניברסיטת בר אילן לדוקטורנטים מצטיינים ופרס האקדמיה הלאומית למדעים ורוח על הצטיינות לדוקטורנטים מצטיינים ומחקרים פורצי דרך. במקביל ללימודיה, שתופסים חלק נכבד משגרת יומה היא תמיד הייתה פעילה ומעורה בפעילויות חברתיות הן באשדוד והן מחוץ לעיר. הייתה פעילה מאוד בקידום הקהילה באשדוד וחן פעילה חברתית התנועה "אשדוד מתעוררת" בראשות נאור ביטון, שאף הוא עושה חייל ושגריר כבוד של העיר אשדוד- כמוה. כסטודנטית, המשיכה להיות פעילה חברתית. תחילה עבדה כמנהלת פרויקטים בחברה בתל אביב, שם למדה את רזי התחום העסקי, אך העשייה החברתית בערה בה והיא פנתה לעשייה חברתית. ובין היתר עבדה בקרן אייסף, קרן בינלאומית לחינוך. "הקרן עוסקת בצמצומים חברתיים. הייתי שם רכזת לפיתוח מנהיגות חברתית, עבדתי עם סטודנטים מצטיינים באזור ת"א ולקראת פיתוח תודעה חברתית יותר גבוהה הצטיינות אקדמאית. "בנוסף יש לה רקורד של עשייה גם בתחום הציבורי. היא שימשה עוזרת מחקר במשרד הכלכלה ועבדה במחלקת קשרים בין לאומיים. "התמחיתי במשרדי הכלכלה עבדתי שם איזה שנה שזהו הייתה חוויה מאוד מרשימה עבדתי עם פרופסור מאוד ידוע תחתיו עסקתי בנושאים של עסקים קטנים והייטק.... וכמובן הייתי במחלקה שקשורה למקרו של יחסים הבינלאומיים עבדתי עם האו אל סידי האירופי וזה הדברים שעשיתי שם במקביל גם עבדתי כל מיני דברים בהתנדבות דיפלומטיה ישראלית והסברה ישראלית בחו"ל כל מיני סדנאות". במסלול המצטיינים לדוקטורט היא שימשה כיועצת בתוכנית הדוקטורט הארצית של קרן החינוך הבינלאומית.

חולמת להיות שגרירת ישראל בהודו

מה התוכניות? להיות שגרירת ישראל בהודו?

"אולי, לא פוסלת את זה. אבל כרגע הציפייה שלי גם יותר לחבר את החברה הישראלית למשהו הקשור להודו ולהביא יותר עסקים ישראלים או להציע להם בתהליך הזה וכן לקחת חלק בתהליך הפיתוח הכלכלי של הודו. אני חושבת שהעתיד והפוטנציאל נמצא שם יותר בכיוון הזה, וכמובן להמשיך לכתוב"

מה את כותבת?

"אני כותבת סיפורים קצרים, שירים, וכל מיני דברים, וגם לעיתונות אני כותבת כל מיני מאמרים. יש לי בלוג שאני כותבת עליו כל מיני אירועים ככה משמעותיים שמתרחשים קוראים לזה GLOBAL INDIA . כל הדברים שקוראים במזרח התיכון ומה שקורה בדרום אסיה וחדשות ועדכונים בשפה העברית ובאנגלית אצלי ואני כותבת גם בעיתונות בהודו מדי פעם שיוצא לי"

את העתיד היא רואה קשור להודו ובסיום הלימודים היא מתעתדת להשקיע את זמנה ומרצה ביזמות בקשר להודו " אני בהחלט רואה חשיבות בקידום הנושא ההודי גם בארץ, במסגרת המאבק החברתי על נראות הקהילה והן במישור הארצי והבינלאומי. לצערי, מעטים נחשפים לפוטנציאל ההשקאות בהודו והן מרוכזות בתל אביב רבתי. אשמח להפיץ את המסר ולסייע לפריחה ההדדית בין שני הצדדים"

ויש פוטנציאל כזה?

"אני מאמינה שיש. העניין הוא שבשנים האחרונות יש חדירה וגם הבנה של הפוטנציאל הגלום בהודו. אבל, כשאני דיברתי על זה לפני 8 שנים אף אחד לא ממש רצה להקשיב, הייתי צריכה להיאבק שייתנו לי לכתוב דוקטורט על הודו ולשכנע את הגורמים המקצועיים בחשיבות . היום יש קצת יותר מודעות אבל עדיין קיימת עבודה רבה"

למרות הדרך הרבה שעשתה מאז הייתה ילדה קטנה באשדוד ועד עכשיו, דרך אותה סללה יש מאין בכוחות עצמה היא לא רואה עצמה כמודל לחיקוי והשראה ומדגישה שהיא פשוט אוהבת את מה שהיא עושה. אולם היא זוכה להערכה רבה הן בקרב הקהילה ההודית באשדוד והן בקרב החברה האשדודית.

ואיך מגיבה המשפחה?

"המשפחה תומכת בי וגאים בי. הבית נותן לי כוחות להמשיך במה שאני עושה".

ולסיום יש לך מסר.

"הייתי שמחה שבבתי הספר יקדישו יותר ליהדות הודו כחלק מאותן קהילות קטנות בעלת מורשת תרבותית מרשימה. כמו גם לדימוי המשתנה של הודו. שהדור החדש יראה בהודו את מה שהעולם כבר מתחיל לראות. לא עוד מדינת עולם שלישי של פושטי יד, אלא מעצמה של גאוני מחשבים".