ashdod10 logo

הפסד צורב :תביעתו של הלוי נדחתה וישלם 30,000 שקלים ל"השבוע באשדוד"

שש שנים אחרי שעו"ד אבי הלוי תבע את עיתון "השבוע באשדוד" ואת בעליו, מנחם גלילי על הוצאת דיבה, דחה בית המשפט השלום בקרית גת את התביעה. השופט קיבל את טענות ההגנה שהציג עו"ד שרון גלילי ודחה אחת לאחת את טענותיו של הלוי וקבע כי העיתון עמד בכל הסטנדרטים של כתיבה עיתונאית סבירה, בתום לב ומתוך חובה ועניין ציבורי  
ענת ביגר | חמישי, 14 מאי 2015 06:48
הפסד צורב :תביעתו של הלוי נדחתה וישלם 30,000 שקלים  ל"השבוע באשדוד" עו"ד הלוי. תבע חצי מיליון וישלם 30 אלף שקלים הוצאות משפט צילום: ארכיון

 תבוסה משפטית צורבת לעו"ד אבי הלוי. בית משפט השלום בקריית גת דחה את תביעת הדיבה בסך חצי מיליון שקלים, שהגיש אבי הלוי כנגד עורך "השבוע באשדוד", מנחם גלילי וכנגד עיתון "השבוע באשדוד". את התביעה הגיש באמצעות עו"ד אשר חפותה ולאחר שש שנים של דיונים בבית המשפט קיבל השופט איל באומגרט את טענות ההגנה שהעלה ב"כ הנתבעות עו"ד שרון גלילי, ודחה תביעתו של הלוי על כל מרכיביה. השופט באומגרט אף פסק שהלוי ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 שקלים.


התביעה של הלוי הוגשה בגין 3 פרסומים שיוחסו לעיתון ולגלילי, ואשר פורסמו ב- 3 הזדמנויות שונות. הראשון הייתה כתבה של עו"ד שרון גלילי, שפורסמה בעיתון ב- 17.8.07 תחת הכותרת " פעילי ציבור או פעילי נייר?", הפרסום השני הינו כרוז שהופץ בעיר ב- 5.11.08, ימים ספורים לפני תום הבחירות המוניציפאליות באשדוד, ואשר מחציתו מוקדש להלוי ואילו הפרסום השלישי הינו כתבה של מנחם גלילי, שפורסמה בעיתון ב- 5.12.08 תחת הכותרת "אחי גונבי התהילה".

sharon2 galili4

עו"ד  שרון גלילי. הצליח להפריך את כל טענות הלוי

הפרסום הראשון
בפרסום הראשון המתייחס לכתבה של עו"ד גלילי תחת הכותרת "פעילי ציבור או פעילי נייר? ואשר כותרת המשנה שלה הייתה "בעיר כמו אשדוד, כשחלק מחברי המועצה מסתובבים בכיס עם מחירון, מעין 'לוי יצחק' למושחתים, ומתמחרים אישורי בניה, ג'ובים, מכרזים ושלל טפסים, שמניבים מיליונים, יש הכרח במאבק עירוני ויש דרישה למובילי מאבקים". הכתבה מתייחסת לכתבה שפורסמה באחד המקומונים שעסקה ב"עשייה" של 7 תושבי אשדוד שהוגדרו "מובילי מאבקים" . הכתבה התייחסה ל- 3 פעילים וביניהם הלוי.
לטענת הלוי, הוא נטל לאורך השנים חלק במאבקים ציבוריים בנושאים שונים. לגבי הפרסום הראשון הוא טוען כי הוא "נועד לתקוף אותי באופן אישי, להשתלח בי, להכפיש ולבזותי, תוך הפיכתי בעיני הבריות ללעג בפני הציבור מבלי שניתנה לו ההזדמנות להתייחס לכתבה המכפישה בטרם פרסומה". כן טען הלוי כי לאחר פרסום הכתבה, הוא פנה למנחם גלילי וביקש לפרסם את תגובתו לכתבה, אך נענה בשלילה.

הפרסום השני
לטענת הלוי, מספר ימים לפני הבחירות באשדוד, הפיץ גלילי ברחבי העיר כרוז הכולל דברי השמצה נגדו. לטענתו "מועד הפרסום לא היה מקרי, אלא תוכנן בקפידה כך שהתובע, הלוי לא יוכל להתגונן בפני דברי לשון הרע שנועדו להעצים ולהאדיר את הפגיעה בשמו הטוב". הלוי מוסיף ואומר כי לפני הבחירות המוניציפאליות הוא הקים רשימה בשם "יוזמה", שהתמודדה על מקום במועצת העיר וכי כניסתו לפוליטיקה "הייתה לצנינים בעיניו של גלילי". לדבריו, הכרוז שפורסם נועד כאמור, להשחיר את פניו ולפגוע בתדמיתו.

הפרסום השלישי
בפרסום השלישי נשוא התביעה שפורסם ב- 5.12.08 תחת הכותרת "אחי גונבי התהילה" שכתב מנחם גלילי לאחר הבחירות, נכתב, בין היתר כי התובע "הפיץ כרוז רצוף שקרים נגד לסרי, ובין היתר כתב שהוא (אבי הלוי- ע.ב ) הביא בית חולים לאשדוד, שהמחלף הדרומי היה בזכותו ועוד. בקיצור הלוי רוצה 'לגנוב' תהילה לא לו".

באמצעות עו"ד שרון גלילי , בכתב ההגנה נטען כי לגבי הפרסום השני אין לנתבעים כל קשר לפרסומו וכי בנוגע לשתי הכתבות, פרסום 1 ו- 3 נטען כי הם "משקפים נאמנה את פועלו של התובע, הלוי, שנעשו לאחר אימות המידע המובא בהם ויש בהם עניין ציבורי מובהק. הנתבעים האמינו באמיתות הפרסומים אשר נעשו ללא כוונה לפגוע בתובע במידה העולה על הנדרש וכי התובע, בהיותו איש ציבור, צפוי להיות חשוף לביקורת הלגיטימית המופנית כלפיו, קל וחומר עת המדובר בפרסום שנועד לתקן את המצגים המטעים שהוא עצמו יצר".

 shopet

השופט דוחה אחת לאחת את הטענות של הלוי

בפסק דין ארוך ומנומק של השופט באומגרט הוא דחה אחת לאחת את הטענות של הלוי. לגבי הפרסום הראשון, כתב השופט "הרושם הכללי המתקבל מקריאת הפרסום הראשון הינו כי מדובר במאמר דעה. המאמר מנוסח בגוף ראשון ושזור ביטויים כגון 'אין לי בעיה עם פנטזיות', 'יסלח לי' ועוד. לכל אורך הפרסום מדגיש מחברו כי הלה, נועד לתאר את הדרך בה הוא רואה את הדברים וכי מדובר בהבעת דעה סובייקטיבית של הכותב. וכי הפרסום אינו מהווה או מכיל דברי לשון הרע".
בנוגע לפרסום הכרוז, אותו הכחישו הנתבעים, כותב השופט באומגרט כי "הנטל להוכיח לשון הרע המיוחס לנתבעים מוטל על התובע וכי הוא לא הוכיח את טענתו כי יש קשר בין "הוועד למלחמה בשחיתות" לגלילי והעיתון, וכי הלוי בעדותו השיב לשאלת ב"כ הנתבעים אם הוא טוען שמי שהפיץ את הכרוז הוא מנחם גלילי? השיב 'מי שהדפיס את הכרוז קשור למנחם גלילי אולי יש לו שותפים אני לא יודע" וכי עדים נוספים לרבות מטעם התובע העידו כי אין להם ידיעה אישית לגבי זהות מפרסמי הכרוז".
לגבי הפרסום השלישי כתב השופט באומגרט כי "המסר העיקרי של הכתבה נסוב סביב הצגת התובע כמי שהטעה את ציבור הבוחרים במהלך מערכת הבחירות והגזים לתיאורי תרומתו לקידום הפרויקטים החשובים בעיר אשדוד... בפרסום זה מצטייר התובע- פעיל ציבור- שמי שאמת אינה נר לרגליו, המציג את עצמו כמוביל המאבקים והאחראי להצלחותיהם שאלמלא הוא לא היו באות לעולם. הפרסום נעשה תוך שימוש בביטויים חריפים ונשכניים כגון ' גונבי התהילה' והצמדת לשם התובע כל הטיה אפשרית של המילה 'שקר', הבאים לחדד, להדגים ולהעצים את הרושם מהתובע כמי שאינו מדייק, בלשון המעטה, בתיאור הישגיו" .

הלוי, התובע לא הכחיש כי אלו הופצו על-ידו וכאשר עומת עם ביטויים כגון ' הובלתי'... העיד כי מדובר בפרסום שנעשה במהלך הבחירות ויש להתייחס אליו כאל כזה, לכן העולה מכך כי הוכח מחד כי התובע הציג כלפי ציבור הבוחרים מצגים לפיהם הוא הוביל את המאבקים החשובים לתושבי אשדוד שהצליחו' בזכותו', וכי לא ניתן לייחס את הצלחת המאבקים לפעיל זה או אחר אלא לשיתוף פעולה בין אנשים רבים במשך שנים רבות מאידך. משכך, הרי שתוכן הפרסומים מצד התובע, אינו תואם את המציאות העובדתית".

"מדובר בכתבה עיתונאית בעלת חשיבות ציבורית"
השופט קובע כי "במילים אחרות הפרסום השלישי, לפיו התובע הטעה את ציבור הבוחרים במהלך הבחירות הוא פרסום המשקף נכונה את המציאות. התובע הציג את עצמו כמישהו שבזכותו הוקם המחלף הדרומי והונחה אבן היסוד של בית החולים ובכך הטעה את הבוחרים. לכן הפרסום עונה על מבחן האמת העובדתית". עוד כתב השופט כי השימוש בביטויים חריפים כגון "גונב התהילה" אינם פוגעים באמיתות הפרסום, אלא נועדו להעצים את האמת העובדתית לפיה התובע הציג מצג שווא "ביטויים אלו הינם חלק מסגנונם הנשכני והבוטה של הנתבעים, אך אין בהם לשנות את האמת העובדתית", כתב השופט באומגרט והוסיף כי גם לגבי קיום העניין הציבורי "נראה כי לא יכולה כי פרסום הכתבה במטרה להעמיד הדברים על דיוקם בכל הנוגע להתנהלות איש ציבור במהלך מערכת הבחירות ולתקן המצגים אותם ביקש ליצור כלפי הבוחרים, הינם עניינים בעלי חשיבות ציבור מובהקת. אין המדובר במידע רכילותי אלא בנושאים בעלי חשיבות ציבורית".

עוד נכתב בפסק הדין כי "מדובר בכתבה עיתונאית אשר עסקה בפעיל ציבור, שהציג את מועמדותו בבחירות למועצת העיר אשדוד אשר פורסמה עם תום הבחירות במקומון היוצא לאור בעיר אשדוד והמופנה לתושבי אשדוד. בנסיבות הפרסום, נראה כי יש להכיר בקיומה של חובתם העיתונאית של הנתבעים לפרסום פרסום בעל עניין משמעותי". 


לסיכום פסק הדין כותב השופט באומגרט כי הפרסום הינו אינפורמטיבי וענייני והשימוש בביטויים כגון "גונב התהילה" אין בהם כדי לשנות מהמסקנה "המדובר אולי בפרסום עיתונאי בוטה ונשכני, המדגיש ומקצין את הקו המרכזי שלו ואולי אף ניתן היה לנסחן בשפה יותר מעודנת, אך אין מדובר בפרסום החורג מגבולות הסבירות. על כן נראה כי הנתבעים עמדו בנטל לביסוס חזקת תום הלב של הפרסום".
מאידך, קובע השופט כי "לא עלה בידי הלוי לסתור חזקה זו ולהצביע על יצר נקמנות או רדיפה אישית מצד הנתבעים. הלי העיד כי בעבר פרסמו עליו הנתבעים כתבות אוהדות וכי בחלוף הזמן השתנה סגנונן, אך לא הצביע על אירוע כלשהי העומד מאחורי שינוי זה והמעיד על משהו מעבר לסיקור תקשורתי שוטף. גלילי העיד כי הוא רואה פרסום כתבות מהסוג הזה כחובתו העיתונאית, שכן מדובר בתיקון העיוות, שיצר הלוי והעמדת הדברים על דיוקם. עדותו זו לא נסתרה וכאמור לא עלה בידי התובע לבסס כוונת זדון או נקמנות כלפיו".

עו"ד גלילי "תביעה מיותרת"

עו"ד שרון גלילי מסר בתגובה כי "אנו מברכים על פסק הדין. בית המשפט הנכבד קבע כי העיתון פרסם אמת ופעל בתום לב. צר לי שאבי הלוי בחר לנהל הליך משפטי ארוך ומיותר. לשמחתי הוכח כי "השבוע באשדוד" לא היה דבר אישי נגד מר הלוי . מחובתו כעיתון לדווח לקוראיו הנאמנים התרחשויות בעלות חשיבות ציבורית כפי שקבע השופט, בעיר אשדוד. כך עשה וכך ימשיך לעשות. יצוין כי פעילותו של הלוי בעבר זכתה לסיקור חיובי כאשר היה מקום לכך. מאידך צר לנו כי מר הלוי סירב לקבל את הביקורת שפורסמה בעניינו ובחר בהליכים מיותרים".