ashdod10 logo

מתגייסים תחת אש / שחף סימון

שחף סימון, בן-18 ותושב אשדוד מספר על גיוסו לצה"ל בצל מבצע "עמוד ענן" והמטחים הבלתי פוסקים לעבר העיר.
מערכת אשדוד10 | חמישי, 29 נובמבר 2012 16:09

 קוראים לי שחף סימון ואני בן 18. ביום ראשון בשבוע שעבר, התגייסתי לגולני. בתיכון למדתי בתיכון מקיף ו' באשדוד. עכשיו אני מתגורר בגן יבנה אבל גדלתי באשדוד ולכן המשכתי ללמוד עם החברים ולבלות הרבה אצל סבתא באשדוד. אבא שלי , שי, מנהל סניף של אגד אשדוד. אמא שלי, אורלי, מורה בבי"ס יסודי "אשכול". יש לי שני אחים קטנים רון (14) וטל (10). 

המבצע התחיל ממש ימים ספורים לפני הגיוס שלי, נשארנו כל המשפחה בבית (יש לנו ממ"ד בבית). זה קצת הרס לי את התוכניות של לפני הגיוס כי רציתי לצאת ולבלות עם חברים. ההסלמות הפכו כבר לחלק משיגרה שלנו, האזעקות הן משהו שאנחנו חיים כל הזמן, אבל אתה אף פעם לא מתרגלים לגמרי, ברור שכל פעם שיש מבצע או הסלמה ויש אזעקות אז מפחדים. אבל דווקא עם כל סבב תחושת השליחות שלי מתגברת. התחושה הזו שזה הבית שלי שסופג, הבית שלי תחת אש אז זו השליחות שלי ללכת ולהגן. אני מרגיש את זה יום יום על עצמי ובגלל זה היה לי כל כך ברור תמיד שאני הולך לקרבי.
ב-18/11 נסעתי עם ההורים, האחים ושלושה חברים טובים ללישכת הגיוס, הגיע היום הגדול. הייתי מאוד שלם עם זה שאני מתגייס לקרבי וגם המשפחה שלי מאוד תמכה. אני מניח שכמו כל אמא, אמא שלי הייתה לחוצה מזה. אבל אנחנו משפחה שמעודדת קרבי- אבא שלי שירת בגבעתי, היום הוא כבר מתנדב למילואים. אבל אני זוכר שגם במלחמת לבנון השנייה וגם ב'עופרת יצוקה' אבא שלי השתתף, וזה היה מלחיץ. זה מפחיד שהוא משתתף שם במבצע, נמצא בלבנון בזמן שאתה רואה את המלחמה בטלוויזיה בבית, אבל אנחנו גאים בו. חמש דקות אחרי שעליתי על האוטובוס והתחילו להסביר לנו מה הולך לקרות הייתה אזעקה ממש באמצע התדרוך, זה רגע כזה שאתה מבין מה אתה עושה כאן. מאז שאני זוכר את עצמי רציתי קרבי אבל זה התגבש אצלי רק בשנה האחרונה שאני רוצה דווקא גולני. זו חטיבה עם שם, מסורת עם הצלחות לא סתם זו חטיבה מספר – 1 . מעבר לזה גם דוד שלי שירת בגולני ועכשיו בן דוד שלי, סער, משרת מחזור מעלי בגולני – אז המשיכה שלי לחטיבה הזו הייתה ברורה. ביום רביעי הקרוב יש מסדר דמעות ואנחנו מתחלקים לגדודים אני מחכה לראות מה יקרה בהמשך, כבר בא לי להתחיל את הטירונות עצמה.
בסך הכל אני יודע שכשאתה עומד שם ברגע האמת זה מפחיד. אבל תמיד היה לי ברור שאני הולך לקרבי כי אין משהו שלא פוחד אבל זו האחריות שלנו. אם אנחנו לא נעשה מי יעשה.

הוסף תגובה

תגובות לא ראויות תוך שימוש בביטויים העולים כדי לשון הרע יימחקו מהאתר.