ashdod10 logo

האח הגדול – תכנית טלויזיה גאונית !!

נראה שהעם מחולק ל-2 : אלה שרואים את "האח הגדול" ואלה שמספרים שהם לא רואים. מדוע יש כאלה שמתביישים להגיד שהם צופים בתכנית?
שמוליק דואק | ראשון, 23 יוני 2013 15:04

את הטור הזה אני רוצה להקדיש הפעם לכל אלה שאוהבים להשמיץ את התכנית, לספר שהם לא צופים בה, להתנצל שהם רואים רק מדי פעם, רואים רק בערוץ 2 ולא קנו את הערוץ וכו'..ההסבר שלהם הוא שזאת תכנית רדודה, לא חינוכית, לא טובה לילדים שלהם, לא מעניינת , הכל מכור בה מראש ועוד הסברים שונים בניסיון לשכנע שהתכנית לא לרמה שלהם. 

אבל אז, מיד כשאני מספר שאני דווקא צופה בתכנית ואפילו מאוד נהנה, מגיעה אחת מ-2 תגובות קבועות – "שמע, אני גם רואה אבל רק מדי פעם..מציץ פה ושם" ותוך דקה אני מגלה שהוא מכיר את כל הדיירים בבית בשמם ויודע כל מה שהולך בתוך הבית.. יש גם כאלה שקובעים באופן חד משמעי "אני מתפלא עליך שאתה רואה את השטויות האלה" רוצים להגיד שזה לא מתאים לי. שאני רציני מדי בשביל זה.

אז לכם אני רוצה להגיד ש"האח הגדול" זאת תכנית חכמה, חינוכית, ערכית, אפילו גאונית ומלאה במסרים חיוביים ! בתכנית הזאת בעצם לומדים ומלמדים אנשים לחלוק ולהשתתף בהכל, ללמוד להסתדר בקבוצה, לוותר על האגו, לוותר למען האחר, להיות ערבים אחד לשני (כי כשלון של אחד מהם במשימה מכשיל את כולם). התכנית מעניקה תחושת שייכות גם לכאלה שקודם כניסתם לבית לא הרגישו כך בשום מקום.

היא מנפצת סטיגמות ומיתוסים, מפילה חומות, משנה כיווני חשיבה וגישה, מקרבת בין אנשים. היא מגשרת בין פערים. יש בה המון ריגושים שגורמים גם לקהל להתרגש ולהזדהות.

אני אתן כמה דוגמאות עבור אלה שעדיין מתקשים לרדת לסוף דעתי:

בעונה השנייה הכרנו את ארז דה דרזנר, בחור כבד דיבור וכבד שמיעה שכל חייו הרגיש צורך להוכיח שהוא לא פחות מאחרים. גם כשנכנס לבית האח הגדול ניסה בכל כוחו להפחית ולהמעיט מהבעיה שלו, עד אשר ברגע של וידוי כשהוא ממרר בבכי וגורם לשאר הדיירים להזיל דמעה, נשבר וסיפר כמה קשה לו. הכריז "אני לא כמוכם" וביקש שיתחשבו בו. מאותו הרגע חש הקלה עצומה ותחושת שחרור. הוא העביר מסר ברור שאין צורך להתבייש במגבלות שלנו. שאפשר להיות מוגבל ועדיין אהוד לא פחות מאחרים. הוא גם המחיש לצופים בבית כמה זה קשה להיות חירש ואני בטוח שבעקבות זה הרבה חבר'ה צעירים התחילו להתייחס אחרת לאנשים כמותו שהם מכירים.

בעונה הראשונה היה לנו את ליאון שניידרובסקי. הומוסקסואל מוצהר שבאחת השיחות שלו עם אשר סימוני, בחור דתי מטבריה, הודיע לו זה שאם הוא היה רואה "אחד כמוהו" ברחוב לפני שנכנס לבית האח, הוא היה מסוגל "לתפוס מקל ולקרוע אותו במכות". מזעזע, אבל זאת היתה האמת שלו. יוסי בובליל אף הוא אמר לליאון "בחיים שלי לא נתקלתי בבן אדם מהסוג שלך" וציין שעכשיו שהוא מכיר אין לו שום בעיה עם זה. השניים האלה ששינו את דעתם על אוכלוסיה שלימה רק בגלל שהכירו אחד שמייצג אותה, גורמים באופן ישיר לשינוי של תפיסה אצל אנשים שחשבו כמוהם עד שצפו בפרק הזה.

יש לנו כבני אדם פחד מכל מה שאינו מוכר לנו. אנו חוששים להתקרב למי שלא דומה לנו, לא נראה ולא חושב כמונו, או שאין לו צבע כמו שלנו. הרבה יותר קל לחיות בקהילה שדומה לנו ושהיא בעלת אותם צרכים. אך מה לעשות שאנחנו חיים במדינה שיש בה כ"כ הרבה מגזרים, עדות, דתות ומינים ?

כל מי שהיה בטוח שכל הערבים הם אויבים שלנו שרוצים להשמיד אותנו, קיבל בעונה השנייה את פותנה ג'אבר, ערבייה מוסלמית מיפו שמהר מאוד הפכה לאמא של כולם. הערבייה הזאת היא שעשתה שלום בין היהודים שהתקוטטו בבית האח הגדול. היא זאת שהתעקשה לאפות חלה לארוחת ליל שבת, בזמן שדיירים יהודים לא היו מוכנים לשים כיפה בזמן הקידוש או להתחשב באלה שביקשו לא לערבב בין כלים חלביים ובשריים. זה היה בהחלט שיעור מאלף להרבה גזענים.

לעומת הערבייה, דווקא דיירות דתיות שמעטרות ראשן במטפחת ראש, מתפללות 3 פעמים ביום ומתהלכות עם ספר תהילים צמוד ביד, הן אלה שבעונה הקודמת הפגינו בבית אלימות, גזענות, רכילות, דיבה, הסתה, המרדה, הטפה, כפייה ובוז לכל שאר הדיירים.

באותה העונה של פותנה היה גם בנצי שסובל מתסמונת טורט. המון ילדים וצעירים לא שמעו על זה קודם, ואני בטוח שהיו צוחקים או לועגים אם היו רואים ברחוב מישהו שקורץ לעצמו, מקלל שלא בשליטתו, או עושה כל מיני עוויתות בפנים. בזכות התכנית הם למדו שזה משהו מולד ומתייחסים אחרת.

נחשפנו גם לסיוון, בחורה שהיתה פעם גבר שענתה לכל הסקרנים על כל השאלות שלהם, ובכך גרמה לפתיחות ולקבלה של האחרים.
למדנו שגם עורך דין מלומד כמו סער שיינפיין יכול לעבור בית ספר אצל מלצר מחדרה (אלירז שדה), והוא אכן קיבל ממנו כמה שיעורים טובים ביחסי אנוש ובכללי התנהגות בחברה.

הדוגמאות הן באמת רבות ומגוונות. אני אישית נהנה לראות איך אנשים בונים אסטרטגיות של הישרדות, מחפשים את תחושת השייכות לקבוצה. מחפשים לעצמם מקום. לומדים ומלמדים אחד את השני. כל אחד מפלס לעצמו את הדרך למעלה בדרכו שלו.
לא הכל שם יפה לעין ונעים לאוזן. אבל זו המראה שלנו כחברה, ומה שאנחנו רואים שם זה את עצמנו!

גם אם יש כאלה שלא השכילו לראות את הדברים בצורה כזאת ומעדיפים להתייחס ל"האח הגדול" כאל תכנית בידור רדודה, אז אני חושב שגם ככזאת עדיין מגיע לנו גם בידור קל בחיים ולא רק אקטואליה או תכניות רציניות מדי. חברים הרצינות הורגת !
צפייה מהנה.

הוסף תגובה

תגובות לא ראויות תוך שימוש בביטויים העולים כדי לשון הרע יימחקו מהאתר.