ashdod10 logo

תושב אשדוד הורשע בניסיון לרצוח את בתו

האב חנק את בתו לאחר שעצבנה אותו ודיברה אליו לא יפה בדרך לבית הספר. מכתב האישום עולה כי הוא חנק אותה עם הידיים ועם חגורה עד שאיבדה הכרה. הוא טען כי יש לפטור אותו מאחריות על המעשים מכיוון שהביע חרטה. השופטים דחו את טענותיו וקבעו כי כל יסודות עבירת ניסיון הרצח הוכחו
חן בוקר | שלישי, 25 פברואר 2014 15:56

צילום: אילוסטרציה

על פי כתב האישום שהוגש נגדו בבית משפט המחוזי בבאר שבע, נטען כי כשבועיים לפני שחנק את ביתו הוא קיבל החלטה להרוג אותה על ידי כך שיחנוק אותה, להרוג את אשתו ולאחר מכן להתאבד. ביום 30.8.2012 בסביבות השעה 07:00 בבוקר בעת שביתו ישנה במיטתה, נכנס אביה לחדרה על מנת להעיר אותה. היא אמרה לאביה, שהיא קמה אך לא עשתה כן מיד והדבר הכעיס את אביה. לאחר מכן, החלה הבת להתלבש ולהתארגן לקראת יציאה לבית הספר.
בשלב הזה כאשר עמדה בחדרה, נכנס אבא שלה הנאשם לחדר ואמר לה שצריך לנסוע. הבת השיבה לו בטון כעוס שהיא יודעת. הדבר הכעיס את הנאשם והוא נעמד מולה לפת את צווארה בשתי ידיו וחנק אותה בחוזקה. תוך שהיא מנסה להדוף אותו ביד אחת ומנסה לחייג לאימה בטלפון הסלולארי ביד השנייה היא צעקה לעברו: "תפסיק אתה הורג אותי!". הוא השכיב אותה על המיטה והמשיך לחנוק אותה בידיו, עד אשר אפסו כוחותיה והיא הפסיקה להיאבק.

האבא לא הסתפק בכך שלף את החגורה מן המכנסיים שלבשה, כרך את החגורה סביב צווארה וחנק אותה באמצעות החגורה. כתוצאה מהחניקה, פניה של המתלוננת הכחילו, לשונה השתרבבה החוצה מפיה והיא איבדה את הכרתה. האבא שראה כי היא מחוסרת הכרה סבר שהיא מתה ורק אז חדל מלחנוק אותה, יצא מן הבית, והתקשר למשטרה ודיווח כי כמעט הרג את בתו וביקש שניידת תגיע אל הבית. כתוצאה מחניקתה על ידי הנאשם, פונתה הבת לבית חולים שם אובחנו חבלות של ממש, סימנים אדומים ושטפי דם באזור הצוואר ושריטות בכתף.

במהלך המשפט הודה האב בעובדות המקרה אך ביקש לפטור אותו מאחריות פלילית בשל מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע המעשים. בית המשפט בחן את טענת הנאשם לפיה הוא אינו אחראי למעשיו בשל מצבו הנפשי שבעטיו ,לא יכול היה להבין את אשר הוא עושה, או להימנע מעשיית המעשה אולם בית המשפט קבע כי מכיוון שהנאשם לא חדל מלחנוק את בתו אלא לאחר שחשב כי נפטרה והעובדה כי הנאשם הוא שהתקשר אל המשטרה ואל מד"א לאחר המעשה, אין בה להביא להחלת הפטור, שכן חרטה זו באה לאחר השלמת המעשה.

הדיון נדחה לגזר הדין שייגזר עליו.