ashdod10 logo

סגן אלוף העולם באיגרוף בעבר ואשדודי גאה בהווה

הוא רשם 59 ניצחונות בקריירה המקצוענית שלו, חלקם על המתאגרפים הטובים בעולם, הוא הוכתר כאלוף מרוקו באיגרוף וזכה לקבל את הגביע מהמלך חסן השני,  מקס כהן, היום כבר בן 71 וגר בשנה וחצי האחרונות  ברחוב חיים משה שפירא באשדוד, ונהנה מהחיים: "אני נהנה מהשמש והים באשדוד, ואני חולם לעבוד בהתנדבות עם בני נוער, אולי מכאן נוציא אלופים באיגרוף"
שי מלול | חמישי, 03 ינואר 2013 01:12

האגדה מספרת שמקס כהן התערב עם חברים בגיל הנעורים, האם יצליח לשבור בלוק בטון בקזבלנקה, בעזרת מכת אגרוף ביד שמאל האימתנית שלו. מיותר לציין שמקס ניצח את ההתערבות, והבלוק השלם, מהבטון האמיתי של מרוקו הישנה, הפך לחלקיקים זעירים. מה שבטוח, מי ש"פגש" את היד השמאלית של מקס הזועם בזירת האיגרוף, ברוב המקרים נחת לרצפה כמו שק תפוח אדמה, כאשר השופט מיהר להכריז על סיום הקרב. 

לא סתם הפך היהודי ממרוקו, שיחגוג בקרוב מאוד יום הולדת 71, לסגן אלוף העולם באיגרוף, כאשר לאורך הקריירה המקצוענית שלו צבר 59 ניצחונות ורק 5 הפסדים לגדולים מכולם. ברוב הקרבות ברחבי העולם כהן התעקש ללבוש מכנסיים מעוטרים בסמל של מגן דוד. "זו הייתה הגאווה שלי, וכולם ידעו שאני לא מוותר על המגן דוד בקרבות. במרוקו כמובן לא יכולתי לעשות זאת, אבל כשיצאתי לצרפת ולתחרויות ברחבי העולם, דרשתי לרקום לי את המגן דוד על המכנסים, אחרת אני לא עולה לקרב", אמר כהן.

מקס נשוי ליפה ואב ל-5 ילדים. הוא נולד בקזבלנקה, בן יחיד להוריו, כאשר אחריו הגיחו לאוויר העולם חמש אחיות, שמעריצות עד היום את מקס. כולן גרות בישראל, והן מקפידות לבקר את האח הגדול לעיתים קרובות מאוד.

מקס הגיע לענף האיגרוף ממש במקרה, בגיל 16 לערך. הוא מספר לנו בחצי עברית, חצי צרפתית, כאשר רעייתו יפה עוזרת לנו להבין את המילים היותר מורכבות בשפה הזרה. "עד גיל 16 הייתי משחק בעיקר כדורגל עם החברים. יום אחד הגיע לשכונה בחור אחד ואמר שיש תחרות באיגרוף ואם אנחנו רוצים להירשם לאימונים. אני ושני חברים נרשמנו, וכבר באימונים הראשונים הורדתי להם דם מהאף, והם ברחו מהזירה", משחזר מקס.

כבר בשלב הזה מקס נתקל בבעיה. אביו סירב לחתום לו על טופס ההשתתפות בתחרות הראשונה בקריירה שלו, ופחד על בנו היחיד. מקס החליט לזייף את החתימה של אבא, ומאז הכל היסטוריה: "בחיים לא עשיתי לפני כן דבר כזה, אבל הייתי חייב לזייף את החתימה של אבא, כי ידעתי שאני יכול להגיע רחוק באיגרוף". ואכן בתחרות הראשונה מקס הנחית "נוק אאוט" על היריבים שלו בשיטת הסרט הנע, עד שזכה במדליית הזהב.

בגיל 18 מקס כבר זכה באליפות מרוקו, ונבחר לייצג את מרוקו באולימפיאדה של מדינות ערב באיגרוף. מקס: "כאן כבר ידעתי שזו תחרות קשה מאוד, ו-30 מדינות שלחו את המתאגרפים הטובים ביותר שלהם לתחרות שהתקיימה במרוקו. ניצחתי את כל 8 הסיבובים המוקדמים ועליתי לגמר מול מתאגרף מצרי. שעתיים לפני התחרות המתמודד הודיע שהוא לא עולה לזירה, בגלל שאני יהודי. שר הספורט של מרוקו הבהיר שאם הוא לא עולה, אני מנצח טכני, ונתן לי גיבוי מלא. השר אמר שאני מייצג את מרוקו, וכולם ידעו את זה עוד לפני התחרות. בסופו של דבר רק לקראת חצות, המצרי הסכים להתמודד מולי, וניצחתי אותו בנוק אאוט. המלך חסן השני העניק לי את המדליה, נתן לי מכה כל הכתף ואמר לי תודה על הכבוד שהבאתי למרוקו".

בשלב הזה מקס החל לקבל הצעות מכמה וכמה אמרגנים לעבור לזירה המקצוענית. הוא יכל לבחור לעבור להתגורר בארצות הברית או בצרפת. "אני בטוח שרוב האנשים היו בוחרים בארצות הברית, אבל אני בחרתי בצרפת בגלל השפה. היה לי יותר קל להגיע למקום בו אוכל לדבר ולהבין מה רוצים ממני", הסביר מקס.

אני, אנריקו מסיאס ואלן דלון


בגיל 20 הוא נחת בפריז ומהר מאוד הפך לסלבריטי של ממש. הוא זכה באליפות צרפת, ואז יצא למסע חובק עולם בזירות איגרוף נחשבות מול עשרות אלפי צופים נלהבים. "הרבה מאוד צופים רצו לבוא לראות את התופעה בעולם האיגרוף, הרבה בגלל ההיסטריה שנוצרה סביבי. חלק כדי לעודד אותי, וחלק כדי לקלל אותי כי אני יהודי", אמר כהן. הוא התמודד בוומבלי (אנגליה), ואפילו התמודד במדיסון סקוור גראדן, היכל הספורט והבידור בניו יורק. "כשעליתי להתמודד בגראדן, ידעתי שסגרתי מעגל. זה היה החלום שלי, והגשמתי אותו בגדול כולל ניצחון על מתמודד חזק מאוד", הוסיף מקס.

כהן הפך לחבר טוב מאוד של כל הכוכבים הגדולים בצרפת. הוא הסתובב לצידם של ז'אן פול בלמונדו, אלן דלון, אנריקו מסיאס וכוכבים אחרים, שהעריצו את ידי הזהב של כהן. הוא גם הפך לחבר טוב של פלאטו שרון, ועד היום הם נפגשים בארץ. מקס: "הייתי יוצא יחד עם הכוכבים למסע ברחבי צרפת, והיינו עושים משחקי ראווה וזוכים לאהבת הקהל. זו הייתה תקופה מדהימה בחיים שלי, בלתי נשכחת". גם אגדת הכדורגל מוטל'ה שפיגלר, ששיחק באותם ימים בצרפת, היה מגיע להתאמן עם כהן, והם היו יוצאים לאכול במסעדות יהודיות בשעות הערב.

בשנת 76' הגיע רגע השיא של כהן. הוא התמודד בפריז על תואר אלוף העולם במשקל בינוני מול המתאגרף המוכר רודריגו ואלדס. זה היה קרב מדהים, צמוד ומרתק, שהוכרע בנקודות בלבד לאחר 15 סיבובים שקולים מאוד. ואלדס ניצח בנקודות, וכהן החליט לפרוש בגיל 35 לאחר שרשם כמה וכמה שיאים.

כהן הסביר: "להיות מתאגרף מקצועני זה דבר קשה מאוד, והחלטתי שאני חייב לנוח ולהיות עם המשפחה שלי. הייתי צריך לשמור על משקל של 72 ק"ג, וזה לא דבר פשוט. הייתי קם כל בוקר בשמונה בבוקר, רץ 15 ק"מ ביער, בכל מזג אוויר, גם בשלג וגם בגשם. לאחר ארוחה ומנוחה, שוב יוצא לאימון בחדר כושר של שלוש שעות וזה התיש אותי נפשית ופיזית".

כהן החליט לעבור לעולם העסקים. הוא פתח חברה גדולה של עמילות מכס בפריז, ורשם הצלחה מרשימה. בשנת 95' החליט לעבור לענף אחר ופתח שתי מסעדות גדולות בלב פריז. בחודש יוני 2011 החליט לעלות לישראל ולסגור מעגל: "תמיד הייתי גאה בזה שאני יהודי והיה לי ברור שבשלב מסוים אעבור לארץ, ליד המשפחה שלי, שרובה גרה בבאר שבע. היה לי בית בנתניה, אבל בגלל שכל החברים שלי גרים שם, ידעתי שאם אגור לידם, לא אהיה לי הרבה זמן עם המשפחה, לכן החלטתי למכור את הבית בנתניה וקניתי בית באשדוד. אני שמח על המהלך שעשיתי, אני אוהב את העיר הזאת, יוצא כל בוקר לשתות קפה ברוגוזין, הולך לחדר כושר ב"סווט-סטאר", ונהנה להיות ליד המשפחה הנהדרת שלי. אני מאוד אוהב את השמש והים שיש לכם כאן".

חולם להצמיח את המתאגרף הבא של ישראל...

למקס יש שאיפה נוספת: "אני מאוד רוצה להיפגש עם חיים רביבו ואייל ברקוביץ. הם נראים אנשים מאוד מעניינים, ואני מקווה שאזכה לדבר איתם ולהראות להם את ההיסטוריה שלי".

כהן זכה לכבוד מיוחד, לאחר שבמאי הסרטים הצרפתי דומיניק זארדי כתב ספר על חייו של כהן, ספר שהפך לרב מכר בצרפת. מי שכתב את ההקדמה לספר הוא לא אחר מאשר כוכב הקולנוע הצרפתי ז'אן פול בלמונדו, שכתב על מקס: "בפתאומיות של החיים, מקס כהן הגיח לחיינו והפך לכוכב של ממש. זכיתי להכיר אותו ב-30.1.65, כשראיתי אותו בקרב איגרוף, ועצרתי את נשימתי. אין מילים אחרות, פשוט הייתי נרגש מול היכולת שלו בזירה. שם הבנתי שיש לנו מתאגרף ברמה עולמית, תוקפני ולוחם".

כהן אומר בצניעות: "זה סוג של חלום שאישיות כזו כותב את ההקדמה של הספר שלי. עברתי קריירה מדהימה, עם הרבה רגעי שיא והיום אני יכול להביט אחורה בגאווה".

למקס יש עוד חלום: "ראיתי כמה צעירים אשדודים שעושים צעדים ראשונים באיגרוף, ואני חושב שיש להם פוטנציאל. אם עיריית אשדוד תרצה את שירותיי, אני מוכן להגיע בהתנדבות כדי להצמיח את המתאגרף הבא של ישראל. אני מאוד מקווה שבעירייה ירימו את הכפפה, כי הספורט המדהים הזה עדיין זורם בעורקיי".