ashdod10 logo

לסרי, תתבייש! 41% מילדי אשדוד נמצאים מתחת לקו העוני

, עקב פרסום הנתונים המזעזעים שהופצו ע"י המועצה הלאומית לשלום הילד,  41% מהילדים באשדוד חיים מתחת לקו העוני, מה שמעמיד את אשדוד במקום השלישי בארץ, לצידן של בני ברק וירושלים. לסרי הוא לא ראש עירייה חברתי, לא ראש עירייה שמחובר לאזרח הפשוט, ויש כאלה שאומרים שהוא טוב בעיקר לעשירים, שעם חלק מהם הוא מצוי בקשרים הדוקים מאוד-מאוד. תמונת מצב על הילדים העניים באשדוד, עם הרעב שלא מרפה, הנעליים הקרועות, הייאוש והבושה.
שי מלול | חמישי, 20 דצמבר 2012 14:38

 יש נושאים שלא צריך להרחיב יותר מידי, הנתונים מדברים בעד עצמם, המספרים זועקים לשמיים. אשדוד היא עיר ענייה, את זה הבנו כבר לפני תקופה ארוכה, אבל אף אחד לא הכין אותנו מראש שנצטרך להתמודד עם נתונים מחרידים בנוגע לילדים באשדוד, שחיים בתנאים מחפירים. השנתון החדש של המועצה לשלום הילד, שפורסם השבוע, מגלה כי אשדוד מצויה במקום השלישי בארץ, בקרב הערים היהודיות, במספר הילדים העניים הגרים בה. בעיר הנמל יש 41.2% ילדים החיים מתחת לקו העוני. זה אומר שעשרות אלפי ילדים לא מעיזים לבקש מאבא ואמא צעצועים או בגדים חדשים. על חוגים הם יכולים רק לחלום. יש ימים שארוחה חמה היא בגדר מותרות. 

הממוצע הארצי בקרב ילדים עניים בערים היהודיות עומד על 24.2%. משמעות הדברים, באשדוד המספרים כמעט וכפולים. לדוגמא, באשקלון יש 18% ילדים עניים, בבאר שבע 17.2%, בתל אביב 12.4% ובראשון לציון רק 9.2%.

קו העוני, כפי שמוגדר בישראל, מחושב לפי הכנסה החודשית למספר הנפשות במשפחה. כך, משפחה בת שתי נפשות (הורה וילד), שהכנסתה נמוכה מ-4,001 שקל בחודש מוגדרת ענייה. לזוג הורים וילד קו העוני עובר מתחת לסכום של 5,301 שקל בחודש. כל ילד נוסף מעלה את הרף בכאלף שקלים. מנכ"ל המועצה לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן, הוא זה שעומד מאחורי פרסום הדו"ח הקשה.
בדיוק כמו במקרה של הערים הצפופות במדינה, גם בדו"ח העוני אשדוד צמודה בצמרת הטבלה לשתי הערים החרדיות בני ברק וירושלים. למרות שגם באשדוד יש אחוז גבוה מאוד של חרדים, ברור שיחס התושבים החרדים באשדוד נמוך בהרבה לעומת היחס שיש בירושלים ובבני ברק, וזה רק מעצים את הנתונים הקשים. במילים פשוטות, באשדוד יש לא מעט משפחות "רגילות", שאינן שייכות למגזר החרדי, שאצלן המצב הכלכלי הוא אנוש. קשה מאוד לזהות את המשפחות הללו. הילד באותן משפחות לא הולך יחף, וגם לא לובש בגדים בלויים, אבל הוא חווה את העוני מקרוב כשהוא נכנס לבית.

נשאלת השאלה היכן ראש העירייה יחיאל לסרי בכל הסיפור הזה. "ילד הפלא" בפוליטיקה האשדודית, שצמח ברחוב משמר הירדן, ולא בקיסריה או בהרצליה פיתוח, נראה כאילו אינו מתרגש מהמצב הכלכלי הקשה שהולך ומעצים בעיר שלנו. לסרי, שמידי פעם לובש בגדי מותגים ונראה באירועים יוקרתיים, "סוגר" כמעט את הלשכה שלו בפני הציבור הפשוט, אלה שזקוקים לעזרה האמיתית של עיריית אשדוד, ו"מגלגל" את האחריות לאגף הרווחה. לסרי הוא לא ראש עירייה חברתי, לא ראש עירייה שמחובר לאזרח הפשוט, ויש כאלה שאומרים שהוא טוב בעיקר לעשירים, שעם חלק מהם הוא מצוי בקשרים הדוקים מאוד-מאוד.

לסרי ממהר לפרסם באופן קבוע נתונים וסקרים המעמידים את אשדוד באור חיובי, גם אם מדובר בנושאים פחות בוערים. אשדוד "עיר ירוקה", אשדוד "עיר מודל לתחבורה ציבורית", אשדוד עיר מצטיינת בספורט. את כל אלה אלה לסרי מיהר לפרסם במקומונים השונים ובשלטי פרסום, בעלות כוללת של עשרות אלפי שקלים. אם הוא היה משקיע את אותה להיטות יתר של קידוש תרבות ה"שופוני", לטובת סיוע למשפחות הנזקקות בעיר, אני יכול להתחייב לכם שהנתונים באשדוד בנוגע לילדים עניים, היו מחרידים פחות.
אני קורא ללסרי להתפטר מתפקידו בעקבות הנתונים האלה, לפנות את הלשכה המרווחת שלו לטובת ראש עירייה שיהיה רגיש יותר לציבור, קשוב יותר למצוקות של האזרחים, שיהיה מחובר לשטח, שירגיש מה עובר על ילד רעב שלא זוכה לאכול ארחה חמה מידי יום, רגיש לשמוע את סיפורו של ילד שמקבל סלי מזון מעמותות חסד, אחרת לא יזכה לאכול עוף בשבת.

עצוב: שני אחים התחלקו בסנדביץ' בבית הספר

הרב מרדכי ששון, שמוביל את פעילות הקודש בארגון "לב לילד" בחמש השנים האחרונות, מכיר מקרוב את המשפחות העניות בעיר. הוא מחלק מידי שבוע לחם וחלב למאות משפחות ברחבי העיר. כבר היו כמה מקרים שמרדכי לא הצליח לגייס תרומות, ומול ביתו ניצבו משפחות מבויישות שחשבו שאולי הוא שכח אותן, דילג עליהן, אבל הרב ששון ישב בבית הצנוע שלו ולא יכל הוציא את הראש מהחלון מחמת הבושה. הלב שלו נחמץ לראות את הילדים הקטנים חוזרים הביתה חפויי ראש. הלילה הם כבר לא ישתו חלב חם ויאכלו פרוסה עם ממרח שוקולד. הלילה הם יסתפקו בלחם שנשאר משבת, ובכוס מים מהברז. אשדוד 2012, מציאות שאי אפשר לתאר במילים.

הרב ששון התחיל במעשי החסד שלו, לאחר שנתקל במקרה מזעזע: "באתי לבקר את אחד הילדים שלי בבית הספר, דיברתי עם המורה שלו, והוא סיפר לי על מקרה קשה מאוד. בהפסקה כל הילדים נוטלים ידיים לפני ארוחת הבוקר, וילד אחד יצא מהכיתה מבלי שנטל את ידיו. הוא חזר עם חצי כריך, והמורה שאל אותו איך הוא אכל מבלי ליטול ידיים. הילד ענה שהוא מיהר לתת לאח שלו הקטן חצי סנדביץ', כי לאמא שלו לא היה לחם לכולם. יצאתי מחצר בית הספר והתחלתי לבכות כמו ילד קטן. הבנתי שיש כאן מקרים קשים מאוד, ועזרתי למשפחה הזו עם לחם וחלב. משם זה התפתח לעוד משפחה ועוד משפחה, עד שהחלטתי להקים את עמותת "לב לילד", והיום אנחנו מחלקים כל שבוע לחם וחלב ל-100 משפחות".

הרב ששון מסביר מדוע הוא מתעקש להמשיך עם מעשי החסד האלה: "מבוגר שנתקע בלי כסף יכול להלוות מחברים או ממשפחה 100 שקל, ילד שנשאר בלי סנדביץ' לא יכול לבקש מהחברים שלו והוא נשאר רעב. אנחנו מחלקים גם למשפחות חילוניות וגם לחרדיות, אני לא עושה הבחנה בין ילדי חרדי לחילוני, מי שרעב חייב למצוא בבית לחם וחלב, זה המינימום.

שמעון כצנלסון: "צריך לחלק לתושבים חכות ולא דגים"

המועמד לראשות העירייה שמעון כצנלסון, התייחס לדו"ח העוני: "היה לי ברור שהמצב הכלכלי באשדוד לא פשוט, אבל אני בהחלט מופתע שמדובר במספרים כאלה עצומים. מאחורי המספרים האלה יש ילדים שנאלצים לגדול בתנאים לא תנאים, וכאן נכנסת לתמונה מדינת ישראל והרשות המקומית. מהניסיון שלי כממ"ק ראש העירייה אני יכול לומר בביטחון שיש לנו את הכלים לסייע ולעזור לחלק נכבד מאותן משפחות החיות מתחת לקו העוני, והכל זה עניין של סדרי עדיפויות. ברגע שבעירייה מעדיפים להתרכז בנושאים מסויימים, זה אומר שנשארים פחות אמצעים וכלים לטפל באותן משפחות. הבעיה המרכזית היא יצירת מקומות עבודה והבאת מפעלים חדשים. ברגע שההורים עובדים במקום עבודה מסודר, עם שכר הולם, הם יכולים להיחלץ ממצבם הכלכלי הקשה. גם במגזר החרדי צריך לטפל באופן יסודי, ולא רק להעניק להם הטבות נקודתיות ועזרה במוסדות חינוך. הם צריכים לקבל חכות ולא דגים, כדי שיוכלו ליצור ולעשות, ולא לקבל בכל פעם מנה אחת כדי להרגיע את המצב.